כשלא הקול צלול....

על צרידות אצל ילדים (וגם מבוגרים!)

 

קולנו הוא דרכינו לבטא את עצמינו ולבוא לידי ביטוי בחברה. כאשר משהו פוגע באיכות הקול, הדבר מפריע לנו בצורך הכי בסיסי ויומיומי שלנו- תקשורת.

קול צרוד שקיים לאורך זמן בדרך כלל מעיד על ממצא כלשהו על מיתרי הקול- פוליפים, יבלות או בצקת. 

ברוב המקרים, הסיבה לצרידות היא שימוש לא נכון במיתרי הקול וחללי התהודה ויצירת חיכוך בין מיתרי הקול. חיכוך זה, כאשר הוא נמשך לאורך זמן, יוצר יבלות או פוליפים על מיתרי הקול, אשר מפריעות למיתרי הקול להיסגר בצורה טובה, ויוצרות את הקול החלש והצרוד שאנחנו שומעים.

הפתרון ליבלות אלו הוא אך ורק שינוי ההרגלים אשר יצרו אותן מלכתחילה (גם במקרי הקיצון בהם נדרש ניתוח- היבלות יחזרו ללא שינוי ההרגלים).

אז הבשורה הטובה היא שיש מה לעשות, והבשורה הרעה היא שזה לא קל אצל ילדים, ודורש את התגייסות הילד והמשפחה...

בשלב ראשון, חשוב לפנות לרופא א.א.ג אשר ייבדוק את מצב מיתרי הקול ויעריך את הגורם לקול הצרוד. ברוב המקרים, יפנה הרופא את הילד לקלינאי תקשורת אשר מתמחה בהפרעות קול.

 

איך תוכלו לסייע לילד עד הפנייה לאיש מקצוע?

המלצות אלו נכונות לילדים, אך וודאי שגם מבוגרים הסובלים מצרידות ייהנו מיישום שלהם:

  1. הפחתת צעקות: יש לזהות מהם הזמנים ביום בהם הילד צועק ולנסות להפחית אותם עד כמה שניתן. בדרך כלל ילדים צועקים בסביבה רועשת (בית ספר, משחקי ספורט, אירועים בהם יש מערכת הגברה) או כאשר יש עידוד לכך מהסביבה ("מורל" בתנועת הנוער, תפילה בקול וכו').

  2. להרבות בשתייה לאורך היום: הדבר יוצר סיכוך של סביבת מיתרי הקול ומפחית את החיכוך הלא בריא. דאגו שהילד יסתובב עם בקבוק לכל מקום שהולך. תנו דוגמא- ושתו גם אתם הרבה מים.

  3. מנוחה קולית: צרו זמנים בבית של פעילות שקטה ללא דיבור. הדבר נכון בעיקר לילדים שמדברים ללא הרף (דבר חיובי לכשעצמו, אך פחות כאשר יש צרידות...). הכריזו בבית על "זמן שקט" בו כל אחד מבני המשפחה מעסיק עצמו בפעילות שקטה כגון קריאה, התבוננות בספרים, הרכבת פאזלים, בנייה, ציור ואפילו צפייה בטלויזיה.

  4. המנעות משהייה בסביבה עם עשן: אל תעשנו לידו, ואל תרשו שיהיה בסביבה שמעשנים בה.

  5. דיבור מקרוב: הרגילו את הילדים לא לצעוק מחדרים אחרים בבית, אלא להתקרב אליכם כשהם רוצים לומר משהו. מובן שגם עליכם לתת דוגמא ולנהוג כך.

  6. הורידו מהתפריט מאכלים המכילים קפאין (שוקולד, שוקו, תה שחור, קפה) וכן מאכלים מאוד שומניים העלולים ליצור ריפלוקס (עליית חומצות מהקיבה למיתרי הקול).

 

בטיפול של קלינאית תקשורת עובדים גם על יצירת הרגלים נכונים לשמירה על הקול, וגם על שינוי של הרגלים בסיסיים יותר כמו אופן הנשימה, תדירות הנשימה בדיבור, מפתח הפה, עוצמת הקול ועוד. יש ילדים שמצליחים להיתרם בצורה טובה מהטיפול ומצליחים לשנות הרגלים ולהגיע לקול צלול יותר, ואילו אחרים נעזרים רק בחלק מהשינויים בטיפול ויצטרכו לחזור לטיפול בגיל מבוגר יותר.

בכל מקרה, מומלץ מאוד שלא להזניח את הנושא, כיוון שמדובר בבעיה רפואית שעלולה להחמיר, וגם פוגעת בתקשורת של הילד עם חבריו ומשפחתו.