​

כשהמילים נתקעות....​

על חשיבות האבחון המוקדם של חוסר שטף (גמגום)

 

​

שאלה של אם: "בני בן 3, החל לדבר "לפי הספר" אך לפני כחודשיים החל להיתקע בדיבור והוא חוזר על אותה מילה או על התחלת המילה מספר פעמים עד שהמילה יוצאת לו. האם זה נורמלי? האם כדאי לגשת לאבחון?”

 

חוסר שטף הינו תופעה יחסית נפוצה בגיל הרך. אצל רוב הילדים (70-90%), חוסר השטף ייעלם כשם שהופיע, ואילו אצל חלקם חוסר השטף יאפיין את הדיבור שלהם גם בבגרות.

בניגוד לדעה הרווחת, הגמגום אינו נובע מבעיות רגשיות שונות בלבד (לחץ, חרדה, בושה) אלא הינו הפרעה בדיבור, כשהגורם המקצועי המטפל בה הוא קלינאי תקשורת. למעשה, התופעה היא הפוכה- הגמגום עצמו הוא שיוצר אצל הילד קושי לדבר בחברה, חששות ולחץ.

האופן שבו ההורים והגננות מגיבים לחוסר השטף עשוי להשפיע על התפתחות חוסר השטף- לטובה או לרעה:

האם ייעלם או שמא יתקבע ויתווספו אליו טיקים, תנועות לוואי וחרדות מהדיבור? הורים שישכילו להגיב בצורה מותאמת לחוסר השטף וליצור עבורם ילדם סביבה תומכת וטובה יכולים להקטין את תדירות הופעת הגמגום ואת חומרתו עד להעלמתו. לעומתם, הורים שמגיבים בצורה לא נכונה עלולים לגרום לילד לחשש מהדיבור ובכך למעשה להחמיר את חוסר השטף. החששות והבלבול שחשים הורים ששומעים את ילדם מגמגם הם טבעיים ומובנים, אך אלו עשויים לקבע או להחמיר את חוסר השטף.

אנשי מקצוע רבים (גננות, רופאים, פסיכולוגים) נוטים להמליץ להורים ,”לחכות" עם הפנייה לטיפול מקצועי מתוך תקווה שהגמגום יחלוף מעצמו. מחקרים מראים תועלת ברורה בהתערבות מהירה עם הופעת חוסר השטף. אני פוגשת אצלי בקליניקה ילדים צעירים רבים (החל מגיל שנתיים) אשר הופיע אצלם חוסר שטף. אצל חלקם ניתן לראות שיפור בולט כבר לאחר פגישת הדרכה עם ההורים וחלק אחר מהילדים יזדקקו לטיפול ארוך יותר.

באופן מובהק רואים שככל שההורים פונים בגיל צעיר יותר, וסמוך יותר להופעה של חוסר השטף – תוצאות הטיפול הינן טובות יותר: הטיפול קצר יותר ויעיל יותר ביצירת שטף.

ולכן אמא יקרה - העיצה הכי טובה שאוכל לספק בהקשר של חוסר שטף שהופיע אצל ילדך היא לא להמתין ולגשת לקלינאית תקשורת שתאבחן ותיתן הדרכה ראשונית לכם ההורים ולגננת, על מנת ליצור לילד את הסביבה התומכת ביותר להתפתחות של שטף הדיבור.